../images/Emo183.gif
נתבקשתי לכתוב על האידיאולוגיה שלי ולא יצא בכמה ימים האחרונים. אני מקווה שהשרשור הזה עדיין קופץ
. בכל מקרה הרשו לי לתרץ את החלקים האנאלפבתיים שבטח יצוצו בשלב מסויים בהמשך ההודעה: א. השעה היא 2:00 בלילה, מה שביום רגיל יהיה שיא הפעילות שלי, אבל היום ישנתי מעט מאוד והייתי בהרצאות כל היום. ב. כמיטב המסורת היהודית האמריקאית, לא מזמן שתיתי ארבע כוסות יין בפעם השניה השבוע (מי שמכיר אותי יודע שזו אספקת האלכוהול שלי לשנה), ומסתובב לי הראש מעט. הדרך להתמודד עם העילגות בהמשך היא לנסות לתרגם אותה באופן ישיר לאנגלית או פשוט להגיד "אוי טרין עילגת" ולהמשיך. טוב אז ככה. הנחות היסוד שלי הן: I למרות ששיתוף פעולה טבוע בטבע האדם, אי הסכמה וקונפליקט הם בלתי נמנעים (אם ברמה הבין-אישית, הרמה הבין-קבוצתית או בין האנושות והטבע). לא צריך להיות גאון כדי לדעת שלבני אדם יש דעות שונות, אבל בסך הכל אנחנו משתפים פעולה הרבה יותר ממה שאנחנו נלחמים אחד בשני. II בני אדם יכולים להשתנות. ימי הדטרמיניזם הביולוגי חלפו מהעולם ואנחנו מבינים שרב התכונות שלנו נרכשות דרך תהליך של סוציאליזציה. אנחנו לומדים לחשוב ולהתנהג בצורה שבה החברה סביבינו מתפקדת. III המטרה היא ליצור מערכת שמאפשרת את רמת הביטוי והאוטונומיה הגבוהה ביותר (מוסר באופן כללי). אחד מהחלקים היחידים שאני מקבלת בתיאוריה של מרקס הוא ההסבר שלו לאיך נוצר מצב בו
רווח נעשה חשוב יותר מאנשים. הוא טוען שעם התחלת השימוש בכסף כמתווך בין מוצרים, נוצרה נטיה לראות את הכסף כיעד ולא את המוצרים. כלומר, בהתחלה החלפנו מוצר אחד שהיה ברשותינו במוצר אחר שהיה לנו צורך בו. אם אני הכנתי גלידת וניל וגיא הכין גלידת שוקולד, אני אתן לו קצת מהאספקה שלי בתמורה לקצת משלו וככה שנינו נהיה מאושרים ויהיה לשנינו מילקשייק שחור-לבן. בשבלב מסויים הוכנס כסף למשוואה ובמקום מוצר-מוצר היא הפכה למוצר-כסף-מוצר. זה היה רק ענין של זמן לפני שהמוצר הפך להיות האמצעי וכסף הפך להיות היעד. כיום מוכרים בשביל כסף ולא משתמשים בכסף כדי לקנות דברים כדי להתקיים. ההוברים, הגייטסים והטראמפים של ימינו, שלא יוכלו לבזבז את כל כספם על מוצרים גם אם ינסו, הם דוגמא טובה. כשחושבים על עבודה כמוצר (משהו שהמעביד צריך לקנות), זה הגיוני שהמעביד ירצה לצמצם את ההוצאות (שכר מתאים, הוצאות בריאות של השכיר וכו') ולמקסם את הרווחים (שעות עבודה, והאיכות)*. קאפיטליסט "טוב" מעסיק עבדים, קאפיטליסט קצת פחות "טוב" מעסיק ילדות בנות 12 ב
מחנות עבודה (sweatshops). קאפיטליזם- לא מי יודע כמה ביכולת ביטוי ואוטונומיה. הבעיה השניה היא מצב בו קבוצה קטנה של אנשים מחליטה החלטות גורליות בשביל קבוצה ענקית של אנשים*. ה
סמכות הזו היא בעיתית. בשלב זה נגדיר "
סמכות" בתור פריבילגיה לחלק הוראות, להבדיל מ"מנהיגות" שהיא אחריות ש"ניתנת" כדי לייצג את הרצונות והנטיות של הקבוצה. דמוקרטיה ייצוגית (בעוד שהיא טובה ממונרכיה או מדיקטטוריה) עדיין נבנית על
סמכות. קבוצה קטנה של פוליטיקאים שברובם המוחלט הם גברים, לבנים (בארצות הברית זה משנה יותר מבישראל או באירופה), שמגיעים מהמעמד הגבוה, ממונה כדי לנהל ממשלה עם מחוייבות לקבוצה שמורכבת מרב של נשים, מהמעמדים הבינוניים והנמוכים, שחלק נכבד מהם הוא לא ממוצא אנגלוסקסי. דמוקרטיה ישירה היא דרך ליצור מצב שונה. בשביל דמוקרטיה ישירה צריך קהילות קטנות שפועלות באופן שיתופי. חשוב מאוד לציין שזהו מודל שהוא
אמצעי ולא יעד! כמו שציינתי מקודם, אין דרך להמנע מקונפליקטים (וזה גם לא מומלץ- אי הסכמה היא דבר נפלא, אחרת לא כיף להתווכח
), לכן אי טעם להתעסק במדיניות הספציפית בכל קהילה. דברים מסויימים כאלה יפתרו על ידי האנשים המסויימים והזמנים המסויימים בהם הם חיים. סדר הוא לא משהו שיכול להיות imposed, לפחות לא לאורך זמן. סדר ונורמות הם תוצרים של החברה. ושוב, כחלק מהנחות היסוד החברה היא בעיקרה חברה שתומכת בשיתוף פעולה. הרחבה של שיתוף הפעולה הזה היא פשוט עניין של חינוך (לווא דווקא פורמלי). לסיום, מערכת שבנויה על שיתוף ועל חוסר הררכיה היא מערכת שמאפשרת שינוי ואבולוציה ללא שפיכת דמים. רצח האופי שנעשה ל
אנרכיזם הוא ניסיון של המדינה להשתמר, ואנרכיה היא לא כאוס או אי-סדר, היא פשוט סדר שלא מסתמך על ממשלות ומשטרות כדי להתקיים. זה תאכלס סוציאליזם עם דמוקרטיה ישירה. נכון שככה זה נשמע הרבה פחות מאיים? זה היה ניסיון לסכם המון המון דברים בהודעה באורך סביר, זו גם הסיבה לכך שחלק מהדברים פה נשמעים אוטופיים. אני אשמח לנסות להרחיב ולקשור את זה למציאות, ואני בטוחה שאני אצליח להתנסח טוב יותר. צרפתי כוכבית (*) לחלקים שהקיצור שיש המון מה להרחיב עליהם. מעבר לזה, אני רוצה לציין שעכשיו 3:14*. לילה טוב
טרין.